|
ישבתי בייאוש בקצה המסדרון
נשענתי על הקיר המתקלף
מולי הדלת הנעולה
אור בקע מחור המנעול
ומנגינה מרגיעה נשמעה משם
דפקתי את הראש בקיר
כמה פיסות טיח נשרו לרצפה
נפלתי לרצפה וראשי נחבט
מתחת לדלת ראיתי את האושר
זה היה המראה האחרון שראיתי
חיוך נפרש על פני שקפאו
החיוך האחרון... |
|
|
שמתי לב שאני כל
הזמן רושמת
סלוגנים, וזה אף
פעם לא נגמר.
תמיד מבקשים
אותי לכתוב עוד
ועוד. אובססיה
??!?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.