נכנסתי לחדר, והן היו שם כמו בסרט הכי כחול שפינטזתי לעצמי אי
פעם - שלושתן עם גופיות קצרות שיורדות בקלות, מכנסיים שמגיעות
עד לגובה שלא ידעתי שקיים של הירך ולקינוח ג'וינט ענקי בוער
ומריח עשן מתוק וסמיך שמעורר חשק לימים של פעם. הסתובבתי
והלכתי.
לא יודע להסביר - זה אולי היה טוב מדי בשביל יצור נחות ותמים
כמוני. מי אני שאכנס לחדר עם תאורה אדומה, שלוש נסיכות קרח
שנראות כמו זר פרחים ליום הולדת וג'וינט ענקי שלא עישנתי כמוהו
כבר לפחות שלושה חודשים.
נסעתי הביתה בעוד המלחמה עם המחשבות שלי בעיצומן. "למה לא
נשארת?!" מריץ לעצמי שוב ושוב את הסצנה בראש עד לפרטים הקטנים.
מנגב את הרגליים בשטיחון. מניח את ידי על ידית הדלת המרעישה.
דוחף את הדלת בעדינות. צועד ברגל שמאל פנימה בעודי מסתכל על
הרצפה. מרים מעט את הראש. מריח ריח מוכר. צועד שלושה צעדים
קדימה, מטה את גופי שמאלה. מסתכל על המיטה. מנסה להיזכר בשם
השיר שמתנגן. כשלפתע מוחי מתרגם להבנה את מה שעיניי מקרינות
לו. (ואומרים שמהירות האור יותר גדולה ממהירות הקול...) זוג
עיניים בשלושה צבעים מתחלפים דוקרות אותי עם המבט. ליבי דופק
בעוצמה מרטיטה. קופא במקום לרגע. מנסה להבין למה הן חושבות
שאני מסוגל להבין מה הן אומרות. ממצמץ פעמיים. מרגיש פיצפון.
מסתובב. והולך. הדרך ברגל לאוטו נמחקה מזיכרוני.
רבע שעה לפני שהגעתי הביתה עצרה אותי משטרה. בדיקה שגרתית. דוח
על פנייה שלא אותתי בה. איזה באסה.
אני שוכב על המיטה עכשיו. בוכה. עוד משהו שאני לא מבין - למה
אני בוכה?
התמונות לא עוזבות אותי. איך היא שיכנעה אותי לבוא אליה? אני
לא מאמין איזה פאדיחה עשיתי. איך העיניים של הים העמוק יפגשו
עם עיניי שוב? אולי עדיף שלא יפגשו. הם יפות מדי בשביל עיניים
חומות כמו שלי. היא צריכה מישהו אמיתי - עם עיניים כחולות גם,
או לפחות ירוקות.
מי מאותת בשתיים בלילה בכלל?
המים רתחו. עוד כוס קפה אחת וכבר כנראה שצריך לשטוף כלים. אני
שונא לשטוף כלים.
הרגע הכי גדול של החיים שלי, פישלתי. כל כך מתאים לי. הרגשתי
כאילו אני עולה לתורה בבר מצווה שלי. (ואז עוד הלך בסדר...)
כבר לא בא לי לקום מהמיטה. נשאיר את הכוס לבוקר, ככה אני גם לא
אצטרך לשטוף.
משטרה של חארות. דוח תקוע בתחת עכשיו של 500 שקל. זונות.
אדי גרנט - איי דונט וואנה דאנס. רגאיי איכותי. ככה קוראים
לשיר שהיה כשנכנסתי.
לפעמים, לא נותר אלא להתנחם במאוורר ושמיכת פוך בסתיו. כשלא
קר, לא חם ויש צבעים מרדימים.
מחר גם יום. הכול יהיה בסדר. ואם לא - לפחות תישאר האפשרות
להגיד שהכול יהיה בסדר.
עוד סיגריה אחת. מהדברים היחידים שעוד לא התאכזבתי בגללם זה
סיגריות.
איזה יפות הן. נסיכות גובלות בפיות גובלות בפרחים.
אולי אני אנסה לספור כבשים...
1..2..3..4..5..6..7... |
