המוסד פתוח. לא לכולם. לא לרבים. אולי לך...........בסדר.
אם הם קיבלו אותי אז הם יקבלו את כולם, תסמכו עלי. ואותי הם
עוד שמו בתור ראש המוסד.
אתם תבואו לאולם המתנה ריק שתחשבו שהוא ריק בגלל שיש כל כך
הרבה כאלה ובטח הסיכויים שלכם אפסיים.(רק אחר כך אתם תגלו שהוא
ריק כי באמת אין אנשים). אחר כך תיכנסו לריאיון. אנחנו נייבש
אותך 10 דקות בזמן שנסתכל על המבחנים שלך ("הוא הוציא 250
בפסיכומטרי, יפה יפה, זה אחד מהגבוהים פה), ואז נייבש אותך עוד
יותר עם ריאיון עוד יותר חסר טעם. בסוף נגיד לך שאל תתקשר
ואנחנו כבר נתקשר אליך ובסופו של דבר נגיד לך שמתוך מאות, לא,
אלפים, לא, מאות אלפים של מועמדים אתה היחיד שהתקבלת. ואז תבוא
לעבוד במוסד ותגלה את האמת. תפקידך בתור שכיר של המדינה(ודרך
אגב המשכורת בהתאם), הוא לעשות פדיחות בינלאומיות בכל רחבי
העולם ומדי פעם לאבטח איזושהי שגרירות בחור כמו טיזנבה.
בכלל, נראה לי שהסיבה היחידה שמחלקת פירסום יצאו עם הקמפיין
המטומטם (לא לכולם, לא לרבים, אולי לך......פחחחח) ההוא זה רק
בגלל שיש לנו איזה חוסר עצבני בכוח אדם ואף אחד כבר לא מחזיק
מהמוסד כמו פעם.אחחח.... פעם... פעם זה היה אחרת. פעם היה לנו
כוח. פעם היה לנו ריספקט. פעם יכולנו לחדור לאמצע הכספת של
המיליונר הכי מאובטח בעולם, להספיק לתקוע אותו בחור של התחת,
לגרום לו לחשוב שהוא עשה את זה לעצמו מתוך שינה ולהספיק להגיע
הביתה לארוחת צהריים מאוחרת. היום... היום אנחנו מקסימום
יכולים לפרוץ לתא של אריה דרעי, סתם בשביל לראות את ההבעה על
הפנים שלו ואז להשאיר אותו שם. פעם גם לא אמרו את השם שלי
בתקשורת. פעם זה היה ג' ראש המוסד. אתם חושבים שזה שפירסמו את
השם שלי אז זה הפך אותי למפורסם. איזה מפורסם. עכשיו אנשים
יכולים לירוק עלי כשהם מזהים אותי ברחוב. בכל מקרה, התחלתי
להגיד שהמוסד זה כבר לא משהו. תיקחו אותי למשל. בהתחלה כשבאתי
למוסד חשבתי לעצמי חיים זוהרים. בחורות, כסף, רובים, אקשן..
בקיצור כל החבילה. איזה אקשן ואיזה בחורות. מקסימום צילה
מחשבונות וגם היא תשכב עם כל אחד. כאילו, תחשבו על זה. מי יעשה
סרט פעולה עצבני שובר קופות על אחד שקוראים לו גדעון אקסלי.
תחשבו על זה ....... אקסלי, גדעון אקסלי. לא נראה לי. הדבר הכי
מסעיר בחיים שלי היה כשיצחק רבין זכרונו לברכה בא לבקר במפקדה
והצלתי אותו כשהוא כמעט נפל במדרגות. קיבלתי על זה ח"ח ולחיצת
יד מיצחק רבין בכבודו ובעצמו. אבל אז הוא מת וזה כבר לא היה
זה. כמו שאתם מבינים, ראש המוסד זה רק תואר. אין לי באמת ממש
שליטה במקום הזה. זה יותר משהו סמלי כזה. כמו  הנשיא קצב רק
אשכנזי. פעם גם הבוסים הממשלתיים היו יותר טובים. היום יש לנו
את ביבי וברק שהם בעצם אותו הזבל כשחושבים על זה. אולי יום אחד
שס יעלו לשלטון ואולי יהיה פה שמח. עד אז אני תקוע.

אז אני מעביר את הזמן. עבודה טובה יותר בגילי המופלג אני כבר
לא אמצא. ומעמד של כוכב קולנוע גם לא נראה לי שכבר יהיה
מציאותי, אז אני נשאר פה. בתוך המוסד כולם מכבדים אותי והכל.
אחרי הכל אני כבר אחד מהותיקים. לפעמים אני סתם מתחיל עם
המגויסות החדשות וכשאלה נגמרות אם ממש משעמם לי אני עובר
למגויסים. לפעמים אני גם מסתכל על התיקים שאני וקודמיי בתפקיד
מחזיקים על כל מיני אישים בעולם. חומר מעניין למדי, אבל
כשחושבים על זה למי באמת איכפת שקנדי נרצח באמת על ידי מוכר
פלאפל זועם. שיהיה. אני מתגעגע לימים של פעם, אני מתגעגע
למגויסות של פעם.  אני מתגעגע


טוב. הייתי שמח להמשיך לפטפט אבל אני ראש המוסד אחרי הכל,
ולראש המוסד יש אחריות, ובכלל אם אני לא אעבור עם עגלת קפה אף
אחד לא יעבור, ואז בכלל יהיה פה בלאגן.