הקולות הלכו והתחזקו, בהתחלה נשמע צעקה ואחריה עוד מילמולים
בקול רם, אחר כך זה נשמע כמו ויכוח קולני בין מספר אנשים,
אומנם לי זה צרם כי הייתה שם תכונה של חוסר תרבות דיבור אבל
כנראה שלויכוח הזה לא היו כללים.
הקולות אט אט הפכו לצעקות רמות שגרמו לי לאבד את השקט שהייתי
שרוי בו ברגעים הנ"ל.

התעוררתי משינה די ארוכה ביחס למה שאני רגיל בשנים האחרונות
אבל זה כתוצאה מטיול ארוך ללא מנוחה שמיד לאחריו עליתי לטיסה
שארכה 7 שעות שבה לא הצלחתי לעצום עין לרגע.
זה עתה סיימתי לבזבז כמה אלפי דולרים על המלצה של חברים
שבה הובטח לי שאם אני נוסע רחוק רחוק כדי לשתוק לגמרי ולא
להוציא ציוץ חיי יהיו טובים יותר, אז נסעתי רחוק כדי לשתוק.

חשתי את החולשה שזרמה מהחזה דרך הבטן ועד לרגליי כמו שמן שזורם
במדרון, חולשה כתוצאה מהפחד שהצעקות גרמו לי להרגיש.
התחלתי להבין שהצעקות האלה עומדות להגמר רע מאוד.
היו אלה קולות מדירת העולים שמעליי.
קמתי במהירות השחלתי את הגוף לכסות הראשונה שנראתה בחדר
יחף וערום בפלג גופי העליון יצאתי לכניסת הבניין,
שם זה כבר נשמע כמו אסון שמתקרב למימושו.
עליתי לקומה שמעל והתחלתי לצלצל ולדפוק על דלת השכנים
הזעקנים.
הייתה בי הבנה שאני עלול להכניס את עצמי לתוך תופת של אנשים
אחרים וידעתי שהעירנות והחדות חייבות להיות לצידי, דפיקה ועוד
אחת תוך צילצול בלתי פוסק על הפעמון  אבל זה לא עזר הצעקות
בשלהן.

ברגע הראשון שעברה בי המחשבה " תגיד חמור מה אתה עושה כאן"
הסתובבתי וירדתי קומה, פניתי לנייד וחייגתי למשטרה כדי להודיע
על מהומה ומריבה שנשמעות לי כמו אסון קרב ובה.

העברתי את המידע ולא הססתי להזדהות, תוך דקות מעטות מאוד
הופיע ניידת בתחתית הבניין ושכנים שהיו למטה הצביעו על מיקום
הדירה המדוברת.
שמעתי את ריצת השוטרים במעלה המדרגות
את הדפיקות והצילצולים, את הצעקות של השוטרים לפתוח לפני שהם
שוברים את הדלת.
הרעש והמתח היו כל כך גבוהים.
ברגע אחד אחרי שכבר התחלתי להתרגל למהומה, השקט השתלט על
הסביבה באופן פתאומי ושבריר שניה אחר כך בקע בכי קורע לב של
ילד קטן, הבן של השכנים.


חשתי את גופי קודח מחום ולובש כולו צמרמורת.
הבכי של הילד לקח אותי לגרוע מכל..........







המשך יבוא...

פרק ב'
http://stage.co.il/story.html?preview=1&story=483903