אף אחד לא ידע את שמו, לכן הם קראו לו איש המסור. הסיבה מדוע
לא כל כך ברורה, אבל השמועות אומרות שראו אותו מסתובב ביער עם
מסור בידו ושק ענק על כתפו.
שמועות הם דבר מוזר משום שהן תמיד מנוגדות להגיון, אבל משום מה
זה מה שהופך אותן לאמינות יותר. כי מי שהיה מפעיל את מוחו
לשבריר של שניה היה נזכר לפתע שאין בסביבת המקום שום יער וגם
לא היה מעולם.
על איש המסור לא היו חסרות שמועות. סופר שמדירתו נשמעו צרחות
איומות, סופר שהוא מחזיק שם ילדים ומתעלל בהם בעזרת המסור,
סופר שהוא נשלח על ידי השטן בכבדו ובעצמו, סופר עליו הכול.
רוב הסיפורים הומצאו על ידי ההורים כדי למנוע מילדיהם להתקרב
לאיש המסור, כדי להגן עליהם ממנו.
אך השמועות הרבות יצרו בדיוק את ההפך ממה שההורים ציפו לו, איש
המסור הפך למיתוס. ובגיל צעיר זה בדיוק מה שילדים מחפשים.

דני ייסד את "אגודת איש המסור" והיה יושב הראש שלה. האגודה
מנתה עשרים חברים כולם בני ארבע עשרה, ומטרתה הייתה לעקוב אחרי
איש המסור. האגודה נשמרה בסוד, וחל איסור כבד מצד יושב הראש
לדבר על הנעשה בה בשום מקום ובשום מצב. כך הפכה התקבצות של
עשרים ילדים לאגודה סודית ומאורגנת למופת.
התפקידים של חברי האגודה חולקו על ידי דני ועוזרו שבמקרה היה
גם חברו הטוב ביותר, רוני. היו מספר סוגי תפקידים, תצפית בית,
תצפית חוץ, האזנה, ואיסוף מידע על איש המסור אשר על כך היו
אחראים דני ורוני. הם יצרו קלסר ענק ובו כתבו את כל הממצאים על
איש המסור, זה היה פרויקט חייהם.
לאחר חודש הם הגיעו לממצאים הבאים: איש המסור לא נראה פעם אחת
בקרבת מסור, אף אדם מלבדו לא היה בדירתו. לא נשמעו שום צעקות
מדירתו והוא יצא רק שלושה פעמים מביתו במשך חודש, ובשלושת
הפעמיים הללו הוא הצליח להתחמק מהמעקב של חברי האגודה. המסקנה
שאליה הגיעו חברי האגודה הייתה, איש המסור הוא רוצח מיומן
שמצליח להתחמק בערמומיות יוצאת דופן מכל הפשעים שהוא מבצע.
כמובן שאת המסקנה הם ביססו על עובדות, ולכן המסקנה הפכה
לעובדה.
האגודה התרחבה, למרות שאף אחד לא היה אמור לדבר עליה, ומנתה
לאחר חודשיים בלבד כ70 חברים. למעשה כמעט כל החברים בשכונה היו
מעורבים באגודה.

העניין הרב שעורר איש המסור בילדים הטריד את הוריהם מאוד, הם
חיפשו פתרון מהיר לבעיה. הם כינסו ישיבה בה הציעו דרכים לפתרון
הבעיה. אחד ההורים הציע לסגור את הילדים בבית כשהם מגיעים מבית
הספר, אך שאר ההורים טענו כי זה רק ידרבן אותם יותר. הורה אחר
הציע להפיץ שמעות נוגדות על איש המסור, כי הוא אינו רוצח וכך
הילדים ישתחררו מהאובססיה כלפיו, אך שאר ההורים טענו כי זה לא
יעזור כלל. הישיבה נמשכה זמן רב. רוב הזמן בוזבז על ויכוחים
חסרי טעם,  עד אשר הגיעה ההצעה של אביו של דני. "מדוע שלא נסלק
את איש המסור מהשכונה, הרי אין לו דבר וחצי דבר בשכונה הזו,
שום דבר לא מחזיק אותו כאן. הוא רק פוגע בנו ובילדנו", אמר
אביו של דני בקול נוקשה. מיד החלו לחשושים בין חברי הישיבה,
רובם חשבו שזה רעיון קיצוני למדי, אבל רעיון שעלול לעבוד.
ההצעה התקבלה ברוב קולות. על איש המסור להסתלק מהשכונה לצמיתות
לטובת ילדיהם.

איש המסור, או יודלה כפי שאישתו נהגה לכנות אתו היה בן חמישים
ושש. אישתו נפטרה לפני עשר שנים ממחלת הסרטן, ומאז הוא הסתגר
בתוך דירתו יוצא החוצה רק מספר פעמים בודדת לצרכים בססים בלבד.
הוא ואשתו דינה היו ממקימי השכונה, הם למעשה היו אהובי השכונה.
בעיקר בגלל דינה שהייתה מקסימה כל אדם אשר היה מביט בה למשך
רגע בודד אחד. אך מאז שיודלה איבד אותה, איש כבר לא זכר אותו.
הוא היה משרידיה האחרונים של זקני השכונה ואיש מהשכנים החדשים
לא הכיר אותו כיודלה. הוא ידע היטב על השמעות האופפות אותו.
"איש המסור", הוא היה מגחך בכל פעם ששמע את השם הזה. מי שהיה
מביט בו היטב רק לשניה היה מבין שהוא בקושי מהלך עם מקל ההליכה
שלו, ובוודאי אינו מסוגל לסחוב מסור. הוא שם לב לילדים אשר היו
עוקבים אחריו במשך יום וליל. הוא די אהב את תשומת הלב הרבה שלה
לפתע זכה. אף אחד לא התייחס אליו מאז שדינה עזבה, הוא היה זקוק
קצת לשינוי בשגרת חייו.
יודלה חשב שזהו סתם משחק ילדים  בלתי מזיק, כך לפחות  הוא חשב.


הדרך שבה החליטו לגרש את איש המסור משכונה הייתה פשוטה למדי,
להפחיד אותו וכך לגרום לו לעזוב את השכונה מרצון. נבחרו חמישה
גברים שתפקידם היה לגשת לביתו של איש המסור מצוידים במסכות
ובאמצעי הגנה, הרי הוא עדיין איש המסור. ובעקרון להפחיד אותו
עד מוות.
החמישה דפקו על דלתו של יודלה מוכנים למתקפה. יודלה הופתע הוא
לא שמע דפיקה בדלת במשך עשר שנים, הוא נתקף בפאניקה. מי יכול
לדפוק כך בדלתו פתאום לאחר עשר שנים. החמישה דפקו בדלת שוב,
הפעם בחוזקה.
יודלה היה משוכנע שאלו אינם ידידים, או חברים מזמנים עברו, לכן
מיד תפס את מקל ההליכה והרים אותו מעלה מוכן למתקפה. הוא הציץ
בחריץ הדלת וראה חמישה גברים חסונים עם מסכות עטורות על פניהם,
גנבים חשב בהיגיון. יודלה מוכן לאתגר, סגר את האור כך שנראתה
רק צלליתו, ופתח את דלת במהירות מקל ההליכה שלו מונף מעלה.
חמשת הגברים החסונים והמפחידים ראו את איש המסור מניף לעברם את
מסורו מוכן לחתוך אותם לחתיכות קטנות, על כך שהעזו להפריע
לשלוותו. הם נמלטו מהמקום כל עוד נפשם בם.

השמעות שהומצאו ברובן על ידי ההורים עצמן הושרשו באופן כל כך
מוחלט בראשם שהם האמינו בהן באופן אבסולוטי, אף יותר מילדיהם.
כך שמקל הליכה נראה כמו מסור, ואדם זקן ומפוחד בן למעלה
מחמישים נראה מסוכן. השמועות החדשות על כך שאיש המסור התכוון
לפגוע באנשים חפים מפשע שהלכו לתומם אל מול דירתו הגיעו לכול
פינה בשכונה. איש המסור הפך עתה לסכנה ברורה ומידית לכל תושבי
השכונה. בעיה שצריך לטפל בה בחומרה.

"אגודת איש המסור" שכאמור מנתה כ70 ילדים המשיכה את פעילותה
באופן שוטף, למרות הזהרת ההורים מפני איש המסור והתקפתו
האחרונה. למעשה התקפתו האחרונה של איש המסור גרמה לדני להחליט
לבצע לבסוף את המבצע שאותו תכנן במשך זמן רב. המבצע נקרא "מתחת
לעיני המסור", עיקרו היה פריצה לביתו של איש המסור בזמן שהוא
יוצא מביתו. חיפוש כללי בביתו אחר המסור כמובן, ואולי גם כמה
גופות שאותן השאיר בבית למזכרת.
המבצע יצא לפועל ביום רביעי כאשר יודלה יצא לערוך קניות,
הכניסה לבית הייתה קלה במיוחד משום שאבא של דני היה השרת, לכן
היו לו את המפתחות של כל הדירות. דני נכנס ראשון לדירה כדי
לבדוק שאין שם איש. אחריו נכנסו עוד חמישה מחברי האגודה, הם
לבשו ככפות ולדני היה מכשיר קשר כדי שהתצפיתן יודיע להם כאשר
איש המסור מתקרב. הם החלו בסריקת הבית, בין השאר הם מצאו
תמונות רבות של איש המסור ומה שנראה כמו אשת המסור, למרות
שהגברת בתמונה נראתה נחמדה למדי, ומכתבים רבים שהיו ישנים
במיוחד, שום דבר יוצא דופן. עד אשר דני מצא את מה שחיפש, תיבה
גדולה וחומה מתחת למיטתו של איש המסור. התיבה הייתה נועלה
ובמוחם של ששת הילדים חלפה רק מחשבה אחת, גופה. דני שבר את
המנעול בעזרת מוט ברזל שמצא בסלון החדר. התיבה נפתחה ונשימתם
של השישה נעתקה. בתוך התיבה לא הייתה גופה כפי שדימינו אלא
עצמות. מספר העצמות היה רב כל כך שהיה קשה להתבונן למשך יותר
מכמה שניות. דני סגר את התיבה מבהלה וששת חברי האגודה ברחו
מהמקום במהירות רבה כל כך עד אשר לא הייתם מבחינים כי הם היו
בדירה כלל.
כמובן שחברי האגודה לא היו מסוגלים לשמור תגלית כזאת בסוד. זה
יהיה מוגזם מידי לבקש מילדים לעשות זאת. כששמעו על כך אנשי
השכונה, הם נכנסו לפאניקה. הם הפסיקו לחשוב בראשם והחלו לפועל
לפי הרגש. "מפלצת" , "רוצח", "נבלה", אלו מהמילים היותר
הנחמדות שהופנו כלפי יודלה באספה הכללית. "חייבים לעשות משהו"
צעקה בבהלה אמו של אחד הילדים אשר נכח בדירתו של איש המסור
בזמן גילוי העצמות, ועדין לא התאושש ממה שחזו עיניו. "הדרך
היחידה לפתור בעיה כזו היא להעלים אותה" , אמר אחד הנוכחים
שבמקרה היה גם אלוף במילואים. "צריך להרוג אותו" המילים נבלעו
בדממה בקרב חברי האספה. אף אחד לא היה צריך להוסיף מילה, כולם
ידעו שהדממה בחדר פרושה הסכמה. "צריך להרוג אותו".

קשה מאוד להסביר עצמות בתיבה חומה מתחת למיטה, למעשה כמעט בלתי
אפשרי.
יודלה מעולם לא רצח אדם ושמר את עצמותיו מתחת למיטתו, פשעו
היחידי של יודלה היה בעת ביקור במוזיאון דינוזאורים בארצות
הברית, הוא היה צעיר ומרדן והוא וחברו התרגשו מאוד מהרעיון של
עצמות דינוזאור אמיתיות בסלון, ולכן גנבו תיבה מלאה בעצמות
דינוזאורים. הוא שמר את תיבה זו במשך כל כך הרבה זמן משום שכל
אדם רוצה לזכור את צעירותו וטיפשותו באותה עת, וגנבת תיבת זו
הייתה שיא צעירותו.
אי אפשר לצפות מילדים להבחין בין עצמות דינוזאורים לעצמות של
גופה שנוסרה על ידי איש המסור ושומרה בתיבה לזיכרון מתוק. אך
ניתן לצפות מאנשים מבוגרים כמו הוריהם לא לפול למלכודת שהם
עצמם תמנו לילדיהם. השמעות הזדוניות והמופרכות שהומצאו כדי
להרחיק ילדים מטיפוס תימהוני במקצת אך לא מזיק, הפכו לעובדות
על רוצח אכזרי ששומר את עצמות קורבנותיו מתחת למיטה. איש המסור
הפך ממיתוס שהעסיק ילדים, לאויב השכונה, לאויב האנשות.
כמובן שאף אחד מההורים לא חשב לפחות לבדוק את העבדות או לכול
הפחות להזמין משטרה. "מה כבר המשטרה תוכל לעשות" טען אותו אלוף
במילואים.

הוחלט לרצוח את איש המסור באישון לילה, בעוד הוא ישן במיטתו
יפרצו לדירתו שלושה מתנדבים, לאלוף במילואים שהציע את הרעיון
היה "עיסוק" חשוב באותו זמן שמנע מימנו להתנדב, אמלא "עיסוק"
חשוב זה הוא היה מתנדב ברצון, או כך לפחות הוא טען בפני חברי
השכונה. על השלושה לפועל בשקט, כדי לא להעיר את מפלצת המסור מן
שנתו האחרונה, ובעזרת סכין לדקור אותו למוות באזור ליבו. לאחר
מכן עליהם לבלגן את חדרו, מצוידים בכפפות כמובן, כדי שמעשה רצח
זה יראה כמו שוד פשוט של איש זקן חסר משמעות. לטעת האלוף הם
יחקרו את המקום ויגלו את העצמות, ולמעשה הם יודו לאנשים אשר
ביצעו את הריגה הכרחית זו, משום שהם חסכו להם מרדף אחר רוצח
סידרתי נתעב.
לאחר שיחת עידוד זו מצד אלוף במילואים, אשר מבין בעניינים מסוג
אלו. נבחרו שלושה מתוך מספר רב בהרבה של מתנדבים. שלושת
המתנדבים יצאו באישון לילה לדירתו של איש המסור, עטורים במסכות
וככפות כדי למנוע זיהוי. הם פרצו לדירתו בעזרת מפתחו של השרת,
הם צעדו בדממה. נמנעים מלנשום כדי לא להעיר את יודלה משנתו.
יודלה הלך לישון מוקדם כרגיל, לאדם בגילו כבר קשה להישאר ער
בשעות מאוחרת. הוא נרדם במיטתו כמעט מיד, וחלם כרגיל על אישתו,
דינה.
איש המסור ישן שינה עמוקה, המתנדב עם הסכין רכן מעליו סכינו
מורמת מעלה, לפני שהוריד את סכינו מטה, נפקחו עניו של איש
המסור. עניו לא היו מפלצתיות או מפחידות כפי שחשב, הם היו
שקטות ורגועות, ללא דאגות או פחד. עינו היו טוהרות.
יודלה פקח את עינו וראה צללית שחורה מעליו אוחזת בסכין, הוא לא
מש ממקומו. הוא הביט בעינו של אותו אדם, אינו פוחד. הוא קצת
הופתע אבל וגופו רצה להתנגד, לברוח. אך רק מחשבה אחת חלפה
במוחו, "דינה, אנו נפגש שוב".
המתנדב עם הסכין דקר את יודלה שלושה פעמים בלבו, לא משאיר לו
סיכוי לחיות. השלושה בלגנו את הדירה כמבוקש, כדי שהרצח יראה
כשוד מזוין. המשימה הושלמה איש המסור לא יטריד עוד את השכונה.

דני, יושב ראש אגודת איש המסור, העביר את הבשורה לשאר חברי
האגודה. איש המסור נרצח. הילדים לא הגיבו באושר או בשמחה.
משמעותה של ידיעה זו הייתה שאגודת איש המסור אינה קיימת עוד,
בהעדרו של איש המסור. הם היו חייבים להודות שזאת הייתה חוויה
שלא תחזור שנית, אגודת איש המסור סיימה את תפקידה בהצלחה.
החיים בשכונה המשיכו כרגיל לאחר רציחתו של איש המסור. המתנדב
עם הסכין ביד התאבד לאחר חצי שנה, עניו של איש המסור פקדו אותו
באופן קבוע בחלומותיו עד אשר לא היה מסוגל לשאת זאת יותר.
שאר תושבי השכונה המשכו את חייהם כרגיל, איש המסור נשאר לא
יותר מסיוט שעבר ולא יחזור לעולם. ילדיהם כעט בטוחים ומגנים
מפני כל רע.
לדירתו של איש המסור עבר דייר חדש, בזמנו החופשי הוא נהג להרוג
ילדים קטנים שעמדו לבדם בחשכה. אך לכבדו לא הייתה אגודה או
ישבות מסוג כלשהן. אחרי הכול הוא לא השתמש במסור.