אני תולעה
אתה תולע.
ברקיע העכור
אנחנו מתפתלים
וארגמן דמך שלך
וארגמן דמי שלי
את הרקיע העכור
פוצעים.
הוא מדמם כעת
בדם עכור
בדם הקרב,
שוקעת שמש
נעלבת,
אנו משתרעים יחדיו
רובצים לצד רכוש אבוד
חסרי עמוד שידרה ותוכן.
מאחרת הלבנה
למחוק אותנו מחיינו
אולי כדי שננחש...
אדמה,
היא לא רקיע
לא תזיל דמעה,
תתן ללכת.
אך אם יזדחלו עמוק
היא לא תשתוק
על דם תולעיה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.