פעם קיוויותי שיבוא יום ותבין מה שאתה עושה לכל הסובבים
אותך...
קיוויתי שתתעורר ותראה את המציאות כפי שהיא בשביל אחרים כפי
שאתה גורם לה להיות בשביל אחרים ובמיוחד בשבילי....
אבל אני יודעת שאני חייה באשליות, הרי  אחרי הכל גם אתה בן אדם
כמו כולם.
וכמו שאומרים שכגודל הציפיות כן גודל האכזבות.
ומשום מה לאנשים יש נטייה לאכזב.
אחרי הכל למה שתרצה לשנות... הרי טוב לך איפה שאתה נימצא יש לך
בטחון וזה מה שרוב האנשים מחפשים בימנו מצב בו הם לא יצטרכו
לפחד יותר...
השאלה היא מה כל הבטחון הזה שווה כשאתה זורק הכל לביוב שכל מי
שסובב אותך כבר מתחיל לשנוא אותך...
לפעמים אני מתגעגעת לאיך שהיית פעם כשהייתי קטנה...
גאה, שמח וחיכן...
מה לא הייתי נותנת עכשיו בשביל לראות את החיוך מלא הגאוה על
הפנים שלך כשאתה רואה את הילדה הקטנה שלך יושבת בסלון ומנהלת
ויכוח על מהות החיים כשהיא רק בת תשע...
אני יודעת שגם אני לא מקרינה הכי הרבה חביבות... משום מה
לאחרונה זה לא הכי קל לי להיות נחמדה אלייך...
תמיד היה בי באיזה שהוא מקום הרבה תקווה שאולי עוד נצליח
להסתדר אני ואתה...
שתוכל לראות אותי ולהתמלא גאווה שתוכל לחייך כשאתה רואה שאני
יוצאת מהבית לבושה חגיגי ולהגיד לי כמה שגדלתי וכמה שאני
יפה...
וכמה שאתה שמח לראות אותי כל פעם שאני יוצאת להנות...
אבל כרגיל אני בסך הכל נוטה לאכזב אותך במקום לתת לך מקור
לגאווה...
עכשיו אתה נוסע לזמן בלתי מוגבל אולי כשתחזור הדברים יהיו יותר
טובים.
אולי המצב יחמיר ותחזור כאדם זר...
ואז אני מתחילה לחשוש ולפחד...
אני מפחדת... אני מפחדת שלא תחזור בכלל...