הוא מחכה כבר 5 דקות למטה,
ההוא עם הפולקסווגן האדומה.
הוא חולם על מרצדס שחורה.
"תחלום", אני אומרת לו, "תחלום".
מחייך ושותק כי יודע שזו האמת.

הוא מחכה כבר 17 דקות למטה.
שיחכה, אני חושבת לעצמי.
אם הוא מרשה לעצמו לחלום על מרצדס
אני יכולה להרשות לעצמי לאחר.
או לא להגיע בכלל...

הנבל הזה! מה הוא חושב לעצמו? אה?
שהוא יכול לבוא לכאן מתי שמתחשק לו?
לא רק זה, שאני גם ארד אליו?
זה כבר מוגזם.
בכלל, הבחור מגזים עם מחשבותיו.

הוא חיכה 44 דקות למטה.
הוא באמת חשב שאני אגיע, השרץ!
הדליק סיגריה ונסע.
מגיע לו לחלמן הזה! מגיע לו!

הוא הגיע שוב. נוהג במרצדס שחורה.
הוא חיכה למטה לא יותר מ-3 דקות.
אני כבר הייתי מוכנה אבל הוא נסע.
נבל!