ישובה על כס פלסטיק כשכולם עומדים, סורקת שיער שחור כעורב.
אין לה כוח לשמש לקרניים הזוהרות בצהוב נקוטין ולחום הרב
ולכתמי דשא חצי מת. הטקס מתחיל. הטקס התחיל כי אף אחד לא הקשיב
לה
אף אחד לא שמע את זעקות השבר היוצאות מספירת הבדולח ואת קלף
המגדל הבוער, חוץ ממנה זאת אומרת.

קסנדרה קסנדרה, מתי תלמדי? הפלא והחלום הוא לך, את ההוזה את
החולה בעולם בריא, הנר יודלק ושירה ישנה שלא נוגעת בלב איש
תושמע, זה רק המעמד והטקס שבסופו ההמנון ששפתייך לא תבטאנה,
בעולם שענייך רואות בצורה מעוותת, בצורה מתה.

הדמעות שמעבר לדמעות חוזרות כהד מהעבר הרחוק, אך זה היה רק
לפני שנה, ואת תשקעי בסיפרי העבר גדולים ומאובקים כמוך ותנסי
לספור את כוכבי היקום של וליצור חדשים. הגיע הזמן לחזור
לכיתה.
ישובה ומבינה, הכול כל דבר ודבר ונמאס, חומר של טיפשים

ואכן קסנדרה מתי תלמדי? העולם הוא לא של אנשים כמוך כהונה
בכס הפלאסטיק של היום, זהב של שוטים וזיכרי דבר כזה
כאשר רוצים להפוך את הטכנולוגיה לאלוהים צריך להרוג את הקסם.