איש אחד נשא אישה ובנה לה בית. באמבטיה התקין ראי גדול, כיור
גדול ועמוק עשוי שיש לבן טהור וחלק המוקף במשטח שיש שחור
כלילה. יום אחד גזם האיש את שפמו וזקנו במספריים ארוכים ודקים,
כשהוא בוחן את פניו הנשקפים בראי, קיצר ועיצב עד שחזות פניו
מצאה חן בעיניו מאוד. התכופף והניח את המספריים במגרה וכשהזדקף
חלף מבטו על פני הכיור ונוכח לדעת שהשערות הגזוזות בולטות
בצבען השחור על פני הכיור הלבן. ולא נמצאה שערה אחת על המשטח
השחור כלילה, כי לו נפלה ולו גם שערה אחת על המשטח השחור, מייד
הייתה מכריזה על מציאותה הלבנה. האיש התבונן בראי, חייך אל
עצמו בחיוך שופע און, הלך אצל אשתו הצעירה והיפה ועיבר אותה.
בוקר אחד גילה האיש שמספר שערותיו בכיור קטן בהרבה ממספר
השערות שעל פני משטח השיש השחור, וחיוכו נמחק מעל שפתיו ולא שב
לעולם.
באחד הימים, על אף שהרכיב את משקפיו, לא מצא ולו גם שערה אחת
בכיור, כי לו הייתה נופלת ולו גם שערה אחת לתוך הכיור מייד
הייתה מכריזה על מציאותה השחורה. נכנס למיטתו, הניח את משקפיו
על הארונית שלצידו, ונרדם ללא חלום.
יום אחד, גזם בנו של האיש את שפמו וזקנו במספריים ארוכים
ודקים, כשהוא בוחן את פניו הנשקפים בראי, גזם וקיצר עד שחזות
פניו מצאה חן בעיניו מאוד. התכופף והניח את המספריים במגרה
וכשהזדקף חלף מבטו על פני הכיור הלבן ונוכח לדעת שהשערות
בולטות בצבען השחור ולא נמצאה ולו גם שערה אחת על המשטח השחור
כליל. התבונן בראי והעלה על שפתיו חיוך רחב ושופע און.