דידי משה / פורקת עול |
נכנעת לקול,
נגיעה אחת רכה בלא מוכר,
גצים מתריעים, רושפים בבשר.
כמעט והכשיל אותו הקצר,
על כן, מרדימה את היצר.
קץ עידן התמימות,
בריאת הנשיות.
לשון מתעתעת בענבל החבוי,
באוזנייה דנדון פעמון סמוי.
אל פיתוי היולי משתעבד גופה
ונפש כלואה,
מצפה למעופה.
מאגיה מכשפת,
נפרצה הכספת.
בבעיטת תאווה אחרונה,
אתה אל תוכה נמהל,
והיא, בעולם אחר, מבכה
ייסורים ללא עדנה,
ואין לה נחמה.
עינייה בוהות בנר הדועך,
והוא כמוך, גומר והולך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|