קורי השינה דבוקים לקצוות עיניה ,שומרים על נפש תמימה ממבט
חוקר.
הסקרנות הכואבת מפרידה בין עפעפיה ,היא נחשפת להתנסות ולעולם
משקר.

בתקווה ראשונה ובלאות אחרונה, פוסעת צעד מהוסס אל תוך תקוות
חלומה. ממצמצת בעיניה נוכח אור המציאות ,אך הנה אט אט הולכת
ונקרעת התמימות.

והיא שידעה רק אמת וחלומות מתקתקים, כעת נמשכת במרמה אל תוך
סיוט חמוץ. בלכתה אל תוך הליל בבואה לאור היום, במבואות עיניה
דם, מכסה את עיר הסדום.

מסתבכת בחבלי מבוך ללא מוצא, שבילי הגן שנברא מקדם ימים,
היא פותחת צוהר אל פרי הדם, מבוקשה
אך זה הופך שובה ,מקור העינויים.

ללא רחם אם, אין זרועות אב
היא נכספת אל הכר, מבקשת מקלט לנפש דואבת ועיניים עייפות.
ובעוצמה את חלונות הגן, נגדע גם עץ החיים
האשלייה וכן היא משתחררות.

כשליח שחק מכונף תתגל לעיניו של אדם תמוה
וזה שעוד כלוא בין סורגי אמונת השווא, יראה וישכיל
יישם את שגרת חייה.