|
אתמול,
בערב יום הזיכרון
הלב שלי הרגיש יתום.
לא זכיתי לחיבוק
ממך
או מכל אחד אחר.
הייתי לבד
עם הנופלים
הם היו רבים כל- כך
וזה כאב.
דמעות צרבו את עיניי
אבל פחדתי לאפשר להן לפרוץ
היה עומס על לבי
הוא היה קשה לנשיאה.
אז כשהגעתי הביתה
הסתתרתי.
ובכיתי
מתחת לשמיכה. |
|
|
טוב, אז אתה..,
אתה תרים את
היד, כן כן,
ככה, בדיוק וקצת
הצידה.
ויליאם-תשפוך פה
את הקטשופ
ועכשיו ביל,
תחשוב כאב!
עיתונאים
אמריקאים
מביימים חוסר
צדק.
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.