מדליקה סיגריה. קומה רביעית, חלונות ענקיים שנותנים לשמש
האביבית לחדור אליה. בחוף ירושלים ישנים שני הומלסים ולידם
יושבת קבוצה של נערים שהבריזו מיום לימודים בשביל לעשן ג'וינט.
בחדר יושבים מספר אנשים שמתכננים את הרצח הבא. שלושה מהם
מנהלים את הדיון. את מי שירצחו עוד לא החליטו, אבל הם יודעים
שהם רוצים שזה יהיה רצח שישנה את פני החברה שלנו או שמא שלהם.
אולי זה יהיה ההומלס, אולי זה יהיה נגיד הבנק, אולי סתם אדם
אקראי ברחוב, אולי ניצול שואה, אולי סבתא של אחד מהם.
הם רוצים לנער את החברה בהם הם חיים. אחרי הרצח הם ישר הולכים
לתחנת המשטרה ומתוודים ודורשים רעיון בערוץ 2 כי מה לעשות כל
המדינה ביחד מחוברת אליהם.
הם רוצים לדבר על הניכור, על חוסר הסולידריות, להראות לכולנו
שהגענו לנקודת קצה שקשה לחזור ממנה.
הראשון אומר שאולי צריך לבצע לינץ' באמצע רחוב דיזנגוף, שדווקא
זה ימחיש הכי טוב את הרעיון שלמענם הם נלחמים ומקריבים חיי אדם
ואת חייהם עצמם למענו. באותו זמן יוצאת סהר בשביל להקיא, קשה
לה בשיחה הזו, היא עוד לא חלק מהגרעין הקשה של הקבוצה, היא
הצטרפה רק היום. יואב יוצא אחריה ומחזיק לה את שיערה בזמן שהיא
מקיאה, אחר כך מגיש לה כוס תה ולימון. אחרי שתיקה ארוכה סהר
פוצה את פיה "כוס אמק, מה אנחנו חושבים לעצמנו? מי אנחנו
שנחליט מי ימות? אנחנו יושבים כאן כבר שעות ומדברים, אבל ככה
אנחנו רוצים לפתור את הבעיה, על ידי הבעיה עצמה?"
בחזרה בחדר הוחלט על הומלס.
"סהר, תחשבי על זה, כולנו ביחד בערוץ 2, אולי אפילו אצל יאיר
לפיד, נענה על השאלון המורחב שלנו וכשישאל אותנו מה זה ישראלי
לדעתנו נפרוס לו את כל האידיאולוגיה שלנו והוא יעבור לצד שלנו
ואת תראי - המהפכה תתחיל. צריך להקריב קורבנות בשביל המהפכה,
ואם זה אומר להרוג אדם חי וחושב אז את זה אנחנו צריכים לעשות.
אפילו נגנוב לו את הכסף, את החמש שקל שזרוקים לו בקרטון, ככה
נמחיש את זה הכי טוב."
בחוף עדיין יושבים הנערים ומגלגלים עוד ג'וינט, ההומלסים
ישנים, והם יורדים למטה. גם סהר יורדת איתם.
נכנסים למים, משתעשעים מעט, אחד מהם יוצא מהמים ויורה באחד
ההומלסים באקראי חוזר למים ושוחה.
בערב הם בתחנת משטרה אחרי שהסגירו את עצמם. אחרי עשר דקות הם
יושבים אצל יאיר לפיד ועונים מהו ישראלי לדעתם.