אמרת שאני יכולה לסמוך עליך
שאני יכולה לספר לך הכול
אמרת יותר מדי דברים
ואני - תמימה, האמנתי לך
חשבתי שאתה באמת מתכוון לזה...
אבל איכזבת.
שיקרת ואיכזבת.
ואני - תמימה, לא הבנתי
האמנתי לך ונפגעתי.
אמרת שיחס זה אחד הדברים החשובים לך
אז לאן זה נעלם פתאום?
ביחד עם זה נעלמו גם כל המחשבות,
השיחות,
הכיף.
לא אני בחרתי שזה יעלם.
אתה בחרת את זה
אבל בחרת בדרך הקשה והפוגעת.
אמרת שבחיים לא תפגע בי
אבל שיקרת.
ואני - תמימה, האמנתי ונפגעתי
זו הפעם הראשונה שלא הצלחתי להבין אותך
אמרת לי שאני הבנאדם שמבין אותך הכי טוב
אבל כמה שניסיתי,
לא הצלחתי
ואני גם לא אצליח
עכשיו אני פה ואתה שם
אני כבר לא בוכה
אני כבר שכחתי ממך
אבל לפעמים הזיכרונות חוזרים
ופשוט מציפים
אז החלטתי לכתוב את זה כדי להוציא הכול
להוציא הכול בפעם האחרונה שאני נזכרת בך
בפעם האחרונה שאני חושבת עליך
בפעם האחרונה שאני מאמינה לך.