היום יש לך יום הולדת, כל אחד מאיתנו התלבש חגיגי והלך לו
להתייחד איתך. כל אחד דיבר אלייך ועלייך קצת, אמר למה הוא
מתגעגע ומה הוא היה רוצה לאחל לך, אם רק היה יכול.

אני סיפרתי על שיחת הטלפון האחרונה שלנו, חשבתי עליה הרבה
לאחרונה וסיפרתי כמה התרגשתי. את הזמנת אותי לראות אותך שרה
ולצערי לא יכולתי לבוא, עוד שבת בבסיס את יודעת...
אבל הבטחתי לפצות אותך, הבטחתי שכשאחזור ניפגש ונעשה משהו
מיוחד יחד. רק אני ואת.
כבר אז התגעגעתי לזמן שלנו יחד, לימים המיוחדים שהיינו רק אני
ואת, צוחקות, מעשנות, שרות, מדברות ולפעמים גם בוכות.

חשבתי על מה שעשית לי לכבוד יום ההולדת שלי לפני שנה. איך
הפתעת אותי בחדר שלי עם זר פרחים ומתנה שעד היום אני מתרגשת כל
פעם כשאני רואה אותה.

אם רק היינו יודעות... אם רק היתה ניתנת לנו ההזדמנות לתכנן את
חיינו אחרת, אם רק היתה לנו האפשרות להיפרד. לסגור את כל
המעגלים.

כל פעם שאני חושבת עלייך אני נזכרת בדבר אחר, פעם אחת נזכרתי
איך היית מניפה את שיערך השחור מעל הראש, ככה עם היד. פעם אחת
נזכרתי איך היינו יושבות שעות עם שירון של יום הזיכרון ושרות
לנו דואטים. אבל אני תמיד זוכרת. הכל.

והיום יום ההולדת שלך, והתלבשתי חגיגי אבל רציתי דווקא להתלבש
עצוב בגללך. כי עצוב לי נורא.
אני קמה, מתארגנת לצאת מהבית, מביטה בך, בתמונה היפה שלך,
שלווה כל כך ומדהימה... מאחלת לך מזל טוב ובליבי יודעת שזה כבר
לא אפשרי.
מקווה שאת נחה על משכבך בשלום.
אני יוצאת מהבית וממשיכה לי בחיים שלי, כשאת שם ואני כאן, אבל
בעצם אנחנו יחד.
תמיד.



מוקדש לדניאל, שיום כמו היום מביא זכרונות רבים כל כך...
וגעגועים אינספור.