אני לא יכול לדמיין את עצמי בתור אדם זקן, גם אם אני ממש עייף
ולא מרוכז במה שאני עושה, ואפילו אם אני לא חושב עליך עדיין
אני לא יכול לדמיין אותי זקן. אבל את יכולה, לא לדמיין אותי
זקן אני מתכוון, אלא לא לחשוב עלי. בעצם, זה לא שאת יכולה לא
לחשוב עלי, את לא רוצה לחשוב עלי, וזאת הבחירה שלך בלבד. אני
מסה לתאר את הקווים הצבעוניים שזורמים במוח האפרפר שלך, בכל
מיני צורות מפותלות וחסרות סימטריה לחלוטין, ואני רואה איך הם
נכנסים לכל המרכזים האלה של החושים ולמרכז המעוות של הזכרון
שלך, ואיך הם נעצרים באין כניסה כשהם מגיעים לחלק המעוות שלי
בזכרון המעוות שלך. כולם נעצרים ועושים מין קיפול כזה מוזר
אחורה ושטים למקומות אחרים במוח שלך. חוץ מהשחורים. הם נכנסים
כי אותם לא רואים בחושך ובמוח שלך יש דווקא אור, אבל אור שחור,
ולא רואים קווים שחורים באור שחור. אז הם נכנסים לחלק המעוות
שלי בזכרון המעוות שלך ומתפתלים שם מסביב לעצמם וחונקים אותם
ואחר כך הם חונקים גם אותך ואז לא מגיע לך חמצן למוח המעוות
שלך ואת רואה הכל מעוות, בעיקר אותי, ואת רואה אותי זקן, כמו
שאני לא יכול לראות, אפילו כשאני לא חושב עלייך.