פשר שני הקטעים הבאים, הוא בעצם סיפור בפני עצמו.

ח. ידידה טובה שלי, ניסתה את מזלה באתר היכרויות אינטרנטי.
כששאלתי אותה אם אתרי שידוכים זה משהו שעובד. היא אמרה שלא כל
כך, ראשית אין את המדיום ההיכרותי של העין הצלופה והדלופה,
ושנית הגברים כותבים מאוד שטחי ודל ולא מספקים לה עניין.

אז החלטתי לעשות לח. הפתעה, נרשמתי לאתר ופניתי אליה בקטע
(שיר) הראשון. היא הגיבה במלוא העוצמה בקטע השני. ( פניה שלה,
אליו ).

המוזר הוא, שברמה הספרותית אנחנו בני זוג מתאימים, אבל בחיים
עצמם, מחוץ למילה הכתובה שנינו ממשיכים לחפש. אפשר לראות את
ההבדלים בגישה אל החיים, בין שני הקטעים.

בכל מקרה, חשבתי שמן הראוי לתעד את הדו שיח, הזקן ( התרחש לפני
כשנה וחצי ) והרי הוא לפניכם.

                               

פניה שלו, אליה:

ומה אם את היא זו שכל חיי חיפשתי אחריה ?

אחת למיליארד מצטלבים מבטים.
נהגות מילים בכוונה מלאה.
ראיתי את הקרוב ביותר למוחלט,
נגעתי במה שלא חשבתי שקיים,
חייכתי באמונה,
בחוסר אמונה,
שהרגע הזה,
ארע,
פתאום,
ברעש ובתוך העשן.

רציתי שתהיה לו המשכיות,
לא ביקשתי נצח,
חיי תמותה מאושרים בלבד.
אולם אחת למיליארד הוא סיכוי קלוש,
ולמה לא בעצם?

אנו חיים כסיכוי קלוש של הבריאה,
והאושר מהו?
כשראיתי מה שראיתי,
ואמרתי מה שאמרתי,
וחשתי את אשר הרגשתי,
כמעט ויכולתי להאמין שהעולם יפה,
ויופי תהומי שכזה,
גם מבפנים,
וגם מבחוץ,
ושלווה,
והשלמה,
וענווה,
ניתן למוצאם,
במידה והעין מביטה מבלי לראות,
בגרעין הטהור,
ממצמצת מבלי לעפעף,
בעטיפת הקליפה המחוספסת,
של הסכלות.
                                         

תשובה שלה, אליו:

והיא מתדפקת על חלוני,
מסתננת מעבר לווילון הכהה,
פוגעת בלהט בקיר הצהוב,
וטופחת על פניי העייפות.

ואני,
ממצמצת בלי לעפעף,
מתהפכת בלי נוע,
רק,
מנסה לגנוב עוד רגע,
רגע של חלום,
מתוק,
גנוב.

רק עוד חיבוק אחד,
אחרון,
לפני שהיא משתלטת עלי,
עלינו.

אבל שנינו יודעים
שהיא חזקה מהכל,
חזקה יותר מחלום,
חזקה יותר מאתנו.

מציאות.