מעצמי אל עצמי... ואולי גם אליכם מכם.
היה איש
דרכיו היו הפשוטות מכולן
אדם של מעט מילים
אדם של רגש עמוק
פעמים רבות אבדו לו מילים בין שמחה לעצב
הוא לא השתוקק לעזרה מאחרים
הוא חיפש חלופות, ולא תסכול ושקט שקרי
הוא חרט שם משהו לא ברור, קשקש לעצמו בוודאי
חשב שביטא את עצמו, אך למילותיו לא היה משקל
הן נדו בינם לבין עצמם בניחוח של מעגל קסמים אכזרי
הוא פגש במחסום רוחני,
התבקש להשיל את בגדי הקשיחות העדינים
להרים את ידיו הכואבות מעופרת, את העט המדולל והאילם...
ולראשונה בחייו, לחשוף את נשמתו ליצירה הרגשית,
מאז ליבו פועם בארבעה רבעים,
ריאותיו נושמות השראה משירי שנסונים ישנים,
ודימיונו לא נח אף לרגע,
מראות רבות עברו בתוך ראשו,
ביטוי הפך אצלו מזכות להזדמנות ונצר
הוא טרף דפים כנמר רעב,
ארב למנגינות בין שיחים מינוריים ומאז'וריים,
מגירותיו התמלאו לפתע בקלאסיקה ישנה ואהובה,
כאשר סגר את האור
החדר התמלא בצלליות של מלודיה חמה ומלטפת,
ואט אט כל חייו נצבעו בצבע מביע ונוגע
האיש הזה נשבע נאמנות לדרך זו
הוא לא רצה להוכיח שהיא עובדת
הוא לא רצה להוכיח שהיא יותר טובה מאחרות
הוא לא רצה לצבוע את כולם באותו הצבע
הוא רצה לתת לעצמו להביע את עצמו דרך עצמו,
האיש הזה מסתכל כעת על הקשקוש שהוא כתב
דמעות יורדות מקצה ליבו אל עמקי נשמתו
הוא לא חלול
הוא מרגיש... וגם עדיין מרגיש.
ובשבילו, זה הכי חשוב, מקווה שגם לכם. |
