"היי!" הוא צחק בשכרות והצביע עליו. שניים מחבריו קפצו וסחבו
אותו אל שאר החבורה העליזה, נוגעים בגבו שעדיין צרב, מזכיר לו
שאולי העונש יחזור על עצמו, אם ישרוד מציפורני הצוענים, חבורה
שנראתה אכזרית ביותר ברגע זה. הוא הביט בהם, מתחנן באלם שיניחו
לו לנפשו, תנו לי להיות חופשי, קרא אליהם בליבו. כוחו היה דל
מלצעוק או אפילו לדבר. "קדימה, תרקוד," אחד מהם נגע בו במקל
שעליו היו מגולפות חיות שונות. הוא זינק ממקומו כשהמקל נגע
במקום רגיש, ושפתיו של בעל המקל התעקלו בחיוך מלגלג. "נו,
תשעשע אותנו, כלב," הצועני דחף את המקל בצידי גופו. ה"כלב"
החדש שלהם התקשה לנשום לרגע, וחש סחרחורת הולכת וגוברת. הוא
ניסה להגיד משהו, אבל גרונו היה יבש. הוא כשל, נפל ארצה,
מתלכלך בבוץ. התמזל מזלו, והחבורה הייתה בסך הכל כמה צעירים,
וכשראו שה"כלב" לא קם אחרי כמה שניות ושנגמרה להם כל השתייה
החריפה, עזבו אותו והלכו לגנוב עוד אלכוהול.
הטיפה המרה הצילה אותו, חשב. כמה אירוני, בהתחשב במשחק המילים
של קודם. הוא קם, העביר יד רפויה על גופו כדי להתנקות מהבוץ
והמשיך לצלוע - וליפול מדי פעם - במהירות הגבוהה ביותר שגופו
הפגוע יכול היה לשאת. כשהגיע לסוף הרחוב, הסתכל סביבו בבהלה.
חופש, סוף כל סוף. הרחובות המו אנשים. מה עכשיו? לאן הוא יכול
ללכת? כשהיה ברובע "שלו", ידע שיום ירדוף יום והוא רק ילך
ממקום למקום בלי מטרה מסוימת. כאן נראה היה שלכולם יש מטרה.
המטרה היחידה שזכר שהייתה לו במשך ארבע שנים הייתה לצאת
מהמקום, אבל היא מעולם לא יושמה, עד לאותו רגע גורלי שבו קיבל
את העונש האחרון שלו. כשנזכר בעונש, ראה אותם מולו פתאום. את
בעלי לב-הפלדה.
עוד עונש? לא, הפעם יש לו במה להילחם. יש לו את החופש שלו,
החרות הנצחית שלעולם תהיו שלו. כעת ידע שהוא בלתי מובס, והם
נעלמו. כל הדברים ששכנו בראשו, שדרבנו אותו לקבל את העונשים
המגיעים לו. עד עכשיו האמין בהם, האמין שהם אלה שעוזרים לו,
אבל בה בעת ידע שהוא חייב להסתלק, ללכת מהרובע הרדוף שלו,
ולהיפטר מהם. שני הרצונות נלחמו זה בזה במשך ארבע שנים, בערך,
עד שהרצון לחופש ניצח, והוא הצליח להימלט ממעגל הטירוף שאליו
נדחף בשוגג. עכשיו יחיה, לאחר כל כך הרבה זמן. הוא ידע תחושת
שחרור עצומה, ולפתע נפל לקרקע, שהפעם הייתה כביש בטון. הרצון
אמנם ניצח, אך גזל ממנו כוחות נפש רבים, שהתישו אותו. להילחם
הוא לא יוכל יותר, אם ירצה או לא. זה היה הסוף שלו, הסוף המר.
החופש היה גדול מדי. החופש כילה אותו.