מישהו פעם אמר לי
שכשמשקרים, מסתובבים גלגלי העיניים ימינה
תפעול פשוט של אונת הדמיון
ומאז שמתי לב
שכל פעם שאני בוכה
אני מביטה שמאלה
לצד האמת,
אפשר לומר
או אולי לצד המציאות,
ולה גישה נוחה ללב,
הלא גם הוא שמאלי.
ואתה חשבת לתומך
שאני מסתכלת עלייך
ונבהלת.
האנושות הנה יצור מגלומני
עם בעיה של חוסר ביטחון עצמי
אמר לי פעם המוח
ואני רק רציתי לדעת
אם הייתה זו האונה השמאלית
או שמא הימנית.
חיוך דורש פחות אימוץ של שרירים מהזעפת פנים
ויותר אימוץ של המוח.
מישהו פעם אמר לי
שכשנזכרים, מסתובבים גלגלי העיניים שמאלה
תפעול פשוט של אונת הזיכרון
ומאז כשאני אומרת ששכחתי
אני בעצם משקרת.
אז אסתכל שמאלה דרך הדמעות
ואעקוב בעיניי אחרי השביל הדמיוני שיצרו פירורי חיי בצד
האמיתי,
אאסוף אותם לאט לאט ואקווה
שבסוף אקבל בחזרה כיכר לחם
ולא סתם גוש בצק בלתי שמיש.
מוקדש לנינגל, שסיפרה לי איך לזהות שקרים, וששם, איפה שאני
צריכה אותה. תודה. |
