עד מתי עד מתי
כל פז"מניק שואל.
ואומר לכולם שהזמן פה אוזל,
סופר כל שעה לפק"ש מייחל.
מספר על תקופות רחוקות נשכחות,
שטחן צעירות באבט"ש ושמירות.
הולך בבסיס ומשוויץ בדרגות,
יוצא יומיות לא סוגר שבתות.
יש חורים במדים, כפתורים חסרים,
נעליים שחוקות עם קפלים ושקעים.
כומתה דהויה חוגר מתקלף,
אותות וסמלים מכתף לכתף.
"פלאפל" מוזהב מקשט ת'סמל,
מספר אישי שנכחד כבר בכלל.
הפז"מניק אדיש כמעט להכל,
ביקורות, מסדרים, חגים ויום חול.
רק דבר אחד אותו פה ירגיז,
"ביטול החפש"ש שאף אחד לא יעיז!!!"
פז"מניק זה דור הולך ונעלם,
ראה כבר הכל הכיר את כולם.
אוטוטו משתחרר ורק על זה ידבר,
"אל תדאג יא צעיר זה עובר, זה עובר". |