מה יפה העייפות בבואה בערבים,
מתנשבת דרך תריס חצי מוגף,
מקפלת מחשבות בניחוח של כביסה,
מניחה מעדינות על המדף.

מה יפה העייפות קצת לפני שנרדמים,
מדגישה את המתוק על השפתיים,
עייפות שמזמינה להשתקע בתוכה,
ולעצום את העיניים,
האוזניים לאטום,
לספור בלב עד מאתיים,
או עד סוף היום.

אבל אני עייף עכשיו,
והשמש לא טובה לעייפות כמו הירח,
אולי אני מאוהב,
או אולי מרוב פיהוק כבר לא רוצה להיות שמח.

כמה רע להיות עייף כבר בבקרים,
זה נורא להיות עייף על ההתחלה,
אולי זה בגללי, אולי זה בגללה.