אני זורק בלי לקחת כיוון,
לא אומד, לא מודד את כיוון הפגיעה - ואפשר,
ואפשר שאפגע בדיוק,
ואוכרז כאלוף תחרות הטירוף של הכפר.

אני יוצא לטייל בהרים,
מטפס, מחפש, מגלה את עצמי לעולם,
לעולם לא אומר לך הכל,
לא אשיר את השיר שכתבתי עלייך אתמול.

בעיניים עצומות מעונג, מפחד,
לא יודע לאן אבל מנחש,
מתפלל לאלוהים, או אולי לענן הגדול ביותר שאמצא בשמים,
ולוקח תנופה.

אני שואף כל דבר לריאות,
בירבורים, גפרורים, פירורים ושירים - ואותך,
ואותך כבר נשפתי אתמול,
ונשארתי נורא מחוסר הכרה, משוטח.

בעיניים עצומות מעונג, מפחד,
לא יודע לאן אבל מנחש,
מתפלל לאלוהים, או אולי לענן הגדול ביותר שאמצא בשמים,
ולוקח תנופה.

אני קופץ לכיוון השדה,
העצים נועצים מבטים ואומרים - משוגע,
משוגע, אבל הם לא מבינים -
הטירוף נהנה מליטוף רך של יד ענוגה.

לחייה סמוקות מקור, ממבוכה,
לא יודע מתי יגיע מבט,
מקלל את עצמי, או אולי את השלט שבטח נפל ומצביע למטה,
ולוקח תנופה.