מה עושה מישהו, שרוצה למות, ואין לו איך?
אני באמת רוצה, למות ז'תומרת, אבל אין לי מושג איך לעשות את
זה.
השיטה הכי פשוטה והכי נוחה היא לקחת אקדח ולירות בעצמי.
אבל מאיפה אני אשיג אקדח עכשיו? עד שאני אמצא אחד בטח כבר
יעבור לי החשק בכלל וכל המאמץ יהיה בזבוז...
לחתוך ורידים? אין לי מושג איך עושים את זה בכלל... וחוץ מזה
שזה מפחיד. לא בא לי שזה יימשך הרבה זמן...
כדורים?
חחח, כן... מנת יתר של אספירין... זה מה שיהרוג אותי
יכול להיות אולי שיש משהו יותר חזק בבית? להה... אין לי כוח
לחפש. אז מה כן? מה אני כן יכול לעשות בכל זאת??

יש יפות ממנה, אבל אין יפות כמוה.
כל כך נכון לגבייך. כל כך מכאיב.
אבל מה? מה אני יכול לעשות?
מה, אני, יכול, לעשות?
קשה לי להחליט אם המחשבה שאין לי מה לעשות יותר מנחמת או יותר
מכאיבה.
מוזר? מוזר. אבל המחשבה שהכל בידי שמים, בידי הגורל, פעמים
רבות מנחמת את חסרי המזל ואת אלה המקופחים והמסכנים.

עכשיו השאלה לאיפה אני שייך? לשייך את עצמי לברי המזל בתור אחד
שחווה משהו?
או לשים את עצמי יחד עם אותם מסכנים, מאחר והאובדן נגרם ברובו
ככולו בגללי?
ומה זה משנה בכלל איפה אני מתייק את עצמי? ההרגשה היא אותה
הרגשה. הגדרות שונות לא משנות דבר ולא מזיזות בקצה מילימטר.

איך מתמודדים עם אובדן כזה?
איך הרקולס התמודד עם העובדה שהוא עצמו הרג את אשתו וילדיו? עד
כמה שאני זוכר הוא עשה את זה כשהיה שרוי בחוסר שפיות זמני.
מה הוא עשה אחרי שהוא התפכח?
אה, נכון... הלך להעניש את עצמו עם שתים עשרה המשימות.
סיפור יפה, קראתי אותו כשהייתי קטן.
אז מה? זה מה שאני אעשה? אלך ואעניש את עצמי? אלך לבקש ממישהו
אחר שיתן לי עונש?
כמו הרקולס, גם אני, הייתי בחוסר שפיות. זמני.
תירוץ? לא.

אני באמת רוצה להיפטר כבר מהכל.
הדרך הכי נוחה היא למות.
מה אני יכול לעשות?
מה אני אמור לעשות?
מה?