זו אותה הפסיעה,
זו אותה נגיעה,
זו אותה הליכה אל מול השקיעה.
זה אותו המכנס,
בכתום מפוספס,
זה אותו הזימזום שזימזמת כשנכנסת.
זה אותו השיער,
ואותו הצוואר,
ואותו החיוך שאיננו נגמר.

זה כתוב בכוכבים,
היה צפוי לבוא, היה צפוי ללכת,
כתוב בכוכבים,
בכוכבי שלכת.

זו אותה בבואה
שבוהה במראה,
זה אותו הניגון שהיא עוד לא שמעה.
זו אותה המיטה,
זו אותה הצביטה,
זו אותה כוס היין שלא שתתה.
זו אותה המילה,
זו אותה שאלה,
זה אותו התמיד שיהיה בשבילה.

זה כתוב בכוכבים,
היה צפוי לבוא, היה צפוי ללכת,
כתוב בכוכבים,
בכוכבי שלכת.