בכפר ניתן לצפות בכוחו המופלא של הטבע;
העצים מצמיחים עלים חדשים,
השדות מתכסים בשמלת פרחים בשלל צבעים,
תחיית המתים, הכל מלבלב.

ובכל שנה, בעונה זו אני מתה מחדש
באספלט המטונף של תל אביב,
בין אנשים אטומים שמתו מזמן...
אפתיים טומנים ראשם בענן ירקרק
בורחים מעצמם, ממציאות שקשה יותר

אבל האביב הזה שונה,
אני יודעת
הפעם גם אני פורחת, מתחדשת,
מצמיחה ענפים צדדיים שנישאים אל על,
בתקווה ילדותית עולצת
עמוסים בפרות מתקתקים מרירים
שאסור לקטוף, הם עדיין בוסר.


מוקדש לאודי ליהי ואורנה, שהיו שם