תכף לפני חצות, ברוח הברושים
עשיר האדון,
והגבירה.
בשקט בשקט, כשאין רעמים,
אפשר לשמוע,
מנגינה.
הוא יוצא לדוג,
היא יוצאת לגינה,
בחוץ - זורח ירח.
הוא שר לה שירים. הוא שמח
והיא?

"תוריד ת'מסיכה אני רוצה לראות את הפנים שלך"
היא אומרת.
הוא כבר מבין על מה היא מדברת,
היא נתקפת טירוף,
מרימה מורידה סכינים.
הוא מתבלבל ופורץ בבכי תחנונים,
הילדים - מסכנים,
והשכנים -
עושים את עצמם ישנים,
שקרנים!

מול ממלכת טירוף,
שם בקומה אחרונה,
יושבת ילדה,
ועדיין לא מבינה,
איך משמר כבוד הממלכה
לא עושה מעשה
רק הוגה הלכה?
מחצות ועד שחר,
כבר עזבה הלבנה,
והגבירה -
עוד לא ישנה!