הוא אמר לי
תבכי ילדה
מותר לך לבכות,
תשפכי הכל,
ילדה, מותר לך לגלות.
ולא יכולתי לומר
לא הצלחתי לספר,
אז הוא אימץ אותי חזק ללבו
ואמר שהוא זוכר.
כן,
הוא זוכר איך הבטנו
בעינינו זיק של תקווה.
כן,
הוא זוכר איך לא היינו יחד,
איך גורלנו ניקבע.
ואני בכיתי כמו ילדה.
רציתי כל כך להתגבר,
אבל הוא לא ניסה להבין אותי
כי הוא עדיין זוכר.
כן,
הוא זוכר איך אצבעותינו נגעו
בידינו כוח מאחד.
כן,
הוא זוכר איך לא היינו יחד
וקראתי לו בוגד.
ובכיתי כל כך הרבה.
הייתי ילדה של מישהו אחר.
ולמרות שאף פעם לא אמרתי
הוא עדיין זוכר.