קראו לו הראל
כשמו כן הוא.
גבוה כמו הר,
אציל כמו אל.
הוא קרא לי "הרצליה"
הוא הביט בי דרך המראה.
שם משקפיים
כדי להסתיר את העיניים
שחיפשו משהו באי שקט נורא.
היו לו תלתלים זהובים,
הוא היה רזה כמו שלד,
הוא לבש צעיף ארוך,
ודיבר כמו ילד.
עיניים של שקד,
חיוך מטורף,
נתקלתי בו בגורלי,
וגורלי ממני אותו קטף.

קראו לו הראל.
הוא לא ידע את שמי.
הוא אפילו לא רצה.
שיננו מילים
כמו חצי אש.
אש של תשוקה מעורבבת בהחמצה.
רציתי לטפס על ההר שלו,
אך ככל שטיפסתי
הוא גבה יותר,
והוא היה כל כך טוב.

קראו לו הראל.
והוא בחור שפחדתי לאהוב.