כן, מסיבה.
אני לא בנאדם שאוהב מסיבות.
כרגע, אני אפילו מתבודד. אבל התחשק לי. רציתי להתפרק.
אבל זאת לא הייתה הסיבה שבאתי.
הרי אין לי מה לחפש במסיבות.
הסיבה האמיתית שבאתי, היא - אתה.

קיוויתי לראות אותך שם, אבל ידעתי אי שם בפנים, שלא.
במסיבה, הסתכלתי מסביב, לא היית שם, ולא ראיתי שם אף אחד אחר
שהיה דומה, קרוב, למה אני חושב עלייך בכלל? אני יודע שאתה לא
תחשוב עלי, שבשבילך אני כמעט כלום מבחינה רגשית.
הבטחת שתבוא! ולא באת! אכזבת!
היה שיר מדהים, שיר שגרם לי לעצום את עיני, שיר שסוף סוף שגרם
לי לרקוד, שגרם לי להרגיש את הידיים שלך עוטפות אותי, לא רציתי
לפקוח את עיני, רציתי להמשיך להרגיש את הידיים האלה, את
השפתיים, את הגוף, להתמכר לזה, להתמכר לתשוקה, להתכר לריח,
למרות שאני אפילו לא מכיר את הריח שלך... אבל לפחות בדימיון.
הרגשתי שאנחנו ביחד, אבל זה לא מה שהיה.

זה היה אחרי הכל רק דימיון, שום דבר אמיתי, ואני? אני רציתי
שהריקודים שלנו יהיו צמודים, שאני ארגיש אותך, שאני ארגיש את
נשימותיך,רציתי להרגיש את ידיך עוטפות אותי, רציתי להריח אותך,
את האמיתי, אבל זה לא היה ככה, לא ראיתי אותך אפילו, רק...
הרגשתי, רק... רציתי.

עכשיו לילה.
אני תוהה, חושב, חופר בפנים.
איך עשית את זה?
איך גרמת לי לרצות אותך. ולאכזב אותי?
איך נתת לי לבנות מגדל, ולהרוס אותו?
איך האכלת אותי באכזבות?
לתת לי לעבור תקופה נפלאה בחיים, ובסוף לשמוע, "אחי" ולדעת שכל
מה שאני אהיה בשבילך זה "אחי"?
איך נתת לי ללכת לכיוון אחד, שבעצם הייתי צריך ללכת לכיוון
אחר?

הבעיה. שאני לא יודע.

תוצאה - עוד אחד לרשימה, עוד בנאדם שהביס את הלב.