לעיתים,
אני מרגיש כקברניט
של ספינה גדולה "החיים",
השטה בימים רחוקים וגדולים.
ולעיתים קרובות,
יש בים סערה גדולה
המאיימת להטביע את ספינתי,
או להפגישה עם קרחון גדול הנקרא "אכזבה",
ואחר להשקיעה במצולות האבדון.
אך לעיתים,
השמש זורחת,
ודולפינים חביבים קופצים בחדווה ליד חוטם ספינתי,
משחקים משחקי חברה שובבים עם צוותי ואיתי.
ולעיתים,
הציפורים מצייצות,
שרות שירי שמחה ואהבה,
שרות שירים על ארצות אחרות ,
מעבר לאופק.
על פלאי טבע שעוד נותרו לי לראות.
על נערה,
הממתינה לי על המזח,
בארץ לא מוכרת,
ארץ ושמה "אושר".
ולעיתים,
כאשר אני מרגיש עצמי כקברניט
של ספינה גדולה,
אני מאושר.
ואיני רוצה עוד לחזור
למציאות,
בה אינני קברניט,
כי אם נער סיפון עלוב,
העושה כמצוות אדונו,
ומחכה לרציף הבא,
בוא אוכל לנוח קצת
מעמלי ולהרגיש שוב,
כקברניט "החיים".