היה היתה ילדה, קצת צבעונית וקצת לא, שהשתוקקה לצאת ולראות
עולם.
היא יצאה מפתח ביתה בליל חשוך במיוחד ויצאה לדרכה לכיוון היער
המכושף. הילדה הלכה בשביל, פעם מפותל ופעם ישר, סטתה הרבה
פעמים מדרכה, וזה לא הפריע לה כי היה לה יעד מסוים.
בדרכה פגשה בעצים מדברים, התאהבה באבנים ובשאר דברים לא
מוסברים.
הילדה המשיכה ללכת וללכת בשביל, עם מעט חששות, אך הדבר שהעניק
לה ביטחון יותר מכל היה הסל שנשאה בידה ובתוכו היו דברים
משונים וקסומים. היא המשיכה ללכת בדרכה, ולפתע מעדה.
היא הביטה בסל הקסום שנתן לה אנרגיות חיוביות, הראה לה את יעדה
במעין אור מסנוור ורק כאשר הבחינה ביעדה המתקרב - המשיכה
בדרכה.

לפתע פגשה זאב בודד שפיתה אותה וניסה למשוך את תשומת ליבה,
והכניס את עיניו לסל הקסום.
הילדה השתעשעה מעט עם הזאב המפתה, שרק נראה נחמד, ונשבתה
בקסמיו בתמימות מוחלטת.
הזאב הערמומי דיבר עם הילדה שהשתוקקה לנוכחותו, ואט אט גילה את
יעדה.
לאחר זמן מה, נפרדו דרכיהם. הילדה המשיכה במסלולה, רק באופן
איטי יותר וכל זאת כאשר הזאב משיג אותה ומגיע מהר יותר ליעד.
כאשר הגיע הזאב לקצה היעד, פתח דלתות נסתרות והתחיל להבין את
הדברים. כאשר כבר נכנס לתוך יעדה של הילדה ולרעיונותיה הנלווים
החשובים לה מכל - בלע את כל אשליותיה, הרס הכל, גרם לנזק בלתי
הפיך ונרדם.

כאשר הילדה הגיעה ליעדה המדובר, היה לה רק נדמה שהגיעה,
ולתדהמתה - נופצו כל תקוותיה ומשאלותיה.
לאחר מכן הגיע הצייד המפורסם, דפק בדלת החלומות, וכאשר ראה
שאין קול ואין עונה - נכנס מרצונו.  ראה את הזאב השכוב רדום,
והריח משהו לא טוב באוויר. ירה שתי יריות בגופו של הזאב, הרג
אותו, פתח את בטנו, ועפו לאוויר כל אותן הציפיות, החלומות,
המחשבות וכעת הילדה הבינה את יעדה האמיתי וכעת היא מאושרת.