הכל חשוך מסביב, אני מבחין בעוד כמה שנסחפים לצידי חלקם גדולים
ממני וחלקם קטנים, אני לא יודע איפה אני אבל הריח בלתי נסבל.
הדבר האחרון שאני זוכר הוא צרחות איומות ואנקות כאב. פתאום,
רעם נשמע ורוח חזקה מעיפה אותי ואת רוב האחרים לתוך החשיכה.
אני מנסה לשחות בחזרה אל האור אך מעטה קרח לבן מכסה את פני
המים... קרח המכוסה בדם חברי. תחושת רוגע כיסתה אותנו ומעטים
מאתנו אפילו הפיחו בנו תקווה בכך שהצליחו לצוף לפני המים. בשלב
זה קולות הרעמים כבר נפסקו, אך הנורא מכל היה עוד לפנינו.
לפתע, מערבולת אדירת ממדים שאבה אותנו אל תוך ריק שבו המשכנו
להיסחף עד ששוב הרגשנו שאנו צפים על פני המים. פתחתי את עיני
וראיתי חלק מחברי ללא רוח חיים, נסחפים בזרם קל עם מיליוני
גופות אחרות, חברים לחיים אשר היו רק קליפה של עצמם. צחנת
הגופות הייתה זוועתית ללא יתואר. לבסוף הנהר הביא אותנו לאגם
עצום ממדים אשר פיזר את הגופות לכל עבר. ואז הופיעו יצורים
מכונפים ומרובי עיניים אשר התחילו לאט לאט לכרסם בגופות. אחד
מהם נחת עלי, ניסיתי לצעוק "לא, אני עוד חי" אך קולי לא נשמע.
טוב ככה זה כשאתה רק חתיכת חרא.