עמוס לביא / אנחנו זוכרים |
ואת המכתבים.
זוכרים את השיחות הארוכות
ואת המבטים הגנובים.
זוכרים את הנסיעה
ואת הביקור.
זוכרים את הישיבה ב"מוזה"
ואת סימני השאלה.
זוכרים את ים המלח הלוהט
עם אבטיח קר.
זוכרים את הדעיכה,
זוכרים את אי ההבנות,
זוכרים איך מרצון טוב
צמחה לה אכזבה.
זוכרים את האשלייה,
זוכרים איך היא התנפצה.
רק חבל ששכחנו להיות בני אדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|