|
פעמים רבות את פני ילדי ראיתי
מסתתרים בין תווי פניך היפים
והיום כל גופך הוא סימן שאלה.
לילות ללא בוקר מרותקת אליך
מכורה לנשימותיך
וכעת כשאתה לצידי שואלת האם.
אתה נוגע בי במגע המוכר והטוב
ומחשבה אותי חותכת
האם יש מישהו אחר שאותי ראוי יותר לאהב
והלב מכה בי על המחשבה.
שאלות את חיי מציפות
סימני הקריאה נעלמו כלא היו
אני קרש צף בים של תהיות.
את עצמי שואלת -
היש אהבות פשוטות?
והאם לקום בוקר בהיר וללכת
או לחכות לתום הסתיו,
שתחלוף השלכת,
שהקיץ אותנו יחבוק בשנית
שתחזור אלינו אהבתינו הבתולית |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.