מיתר אושרי פקע ברגע
נפוצו מיתרי הזמן ברסיסים
אובדני לא יבכּה הזמן
אושרי לא ידע ילוד-אישה

כאב עצור - הוא כל שנותר

כמו המחוגים
הנעים, לאינסוף, ברטט אחיד
כמו שעוני מטוטלת עתיקים
שבירים...עדינים...מוחים נגד העולם
ואין להם - אין להם מעצור

אין לי מילים
ולא נותר בי מאום
קיר אבן עומד מול פני -
סוף לתקוות אבודות של פעם,
נחמה נשכחת של מראה הים, ביום חורף תל-אביבי
הבל הנצח, כמו מגע היד על גוף עירום ומיוסר בחדר צדדי

אין מרפא לכאב -
לא הזמן ולא האהבה
לא הנאמר בספרים
לא דבר
חוץ מחיבוקו של המוות



(16.5.2005)