אחרי ליל משכבים, אני מתעוררת מהחום, אתה מתעורר מהחשק.
בבוקר של שמש וזבובים על אבטיח .
אתה תסתכל עליי יושבת על הכורסא מבמרפסת עם כותנת דקיקה
ורגליים חשופות , תחייך חיוך חמוץ ותקרא לי למטבח.
ועד שהגעתי, כתפייה אחת נופלת, והבד הרבה יותר קצר ממה שאתה
זוכר. בנינו, שנינו מתפלאים שזכרת משהו.
אני מחייכת אוספת את השיער , אתה תעבור לידי תחליק עלי יד
ותפתח ככה בדרך אגב את המגירה. שם תמצא את הסכין עם הלהב
הכסופה, זו שאמא שלך השאירה כאן כמה ימים אחרי שעברנו לדירה
המתפוררת הזאת.
משהו לא מובן יעבור ותסתער עליי.
אני צמודה למקרר אתה נצמד עליי ורק הסכין המכוערת הזאת של אמא
שלך יושבת לי על הצוואר.
אתה תעשה בה שימוש מהנה והיא תעשה בי שפטים,
כמו החמש פעמים ברצף שהרבצו לילה לפני.
ואני רק אצרח :
"נו תדקור כבר, תדקור!"
בינינו, שנינו יודעים שזה לא יקרה.

אולי תתלוש אותי כמו שאתה מאיים כבר שנים,
כמו שאני רוצה לתלוש אותן,
אולי אני לא מהודקת גם ככה.