לא נכחתי בלוויה של סבא שלי
גם לא בשלושים.
במלאת שנה לפטירתו
לא היה בי הצורך לגשת
לחלקה שם הוא שוכב אפרקדן.
את הקבר לא פקדתי
במשך עשרים שנים
לעצמי אמרתי, שאני
לא איש של טקסים,
בכי סמלי משהו.
וסבא, סבא היה איש גדול,
איש גדול מהחיים, גדול מהחיים.
ואני, אני בשלי
ממשיך בחיים
ממשיך בחיי שלי.

וכך יום אחד הלכתי
לפקוד חבר בדרכו האחרונה
בבית הקברות שם גם סבי קבור.
במהלך הלוויה ניגשתי
לקבר של סבא,
ושם ללא טקסים,
ללא בכי וללא מילים
התייחדתי עם סבא
התייחדתי לנצח.