הרבה זמן עבר בינינו. מיליוני רגעים ושיברי מילים. והיינו
קרובים כשהייתי רחוק, ורחוקים כשהיית במרחק נשיקה. הרגשנו הכי
קרוב דווקא כשהאוקינוס עמד בינינו. ועכשיו כשאני מנסה לכתוב לך
אני רואה אל מולי רק אוקינוס.
את לי כאוקינוס.

לא בגלל המרחבים שלך, הפרושים עד אין סוף, שכל שוטה רוצה לשוט
בהם בכדי להכריע אותך ולהגיד: "הייתי בצידו השני, כבשתי את
כולו, צלחתי אותו ויש לו סוף". וכל אחד ואחד מחוקרייך אלו הרי
הוא טיפש! כי הוא אינו מבין, ולו לשניה אחת, שאת, כמו
האוקינוס, עד לאין קץ את. וגם אם הגיע הוא לחוף אחד שלך, הרי
ישנם עוד מיליוני חופים שאת נוגעת בהם, ועליו לקום ולהמשיך
לשחות אותך כי גם בכל חיו לא יגיע הוא לכל חופייך.

אך אני שוטה מסוג אחר, אני יצאתי לשוט רק מעצם השאלה שבך. כי
רציתי לדעת מהיכן נובע השקט המהפנט, מהו רוחבם של אופקייך. מהו
הפרא שרץ בין גלייך. מי את. מה סודך.

ומאז שהכרתי אותך את גאית אלי ושפלת ממני.
היו ימים שהיית שקטה ורוגעת ואני עסקתי בללמוד את העננים
שבשמיים. והיו לילות שהיתזת על פניי כמויות כה רבות של מים,
שכוחי כבר לא היה בי, אך ליבי חשק בך כשיכור. ובכל דקה שעברה,
שקטה או רועשת, נעימה או מטורפת, תמיד הייתי במסע אליך.

והיו שם ספינות זרים. כה גדולות ומרשימות שאת שתקת אל מולם.
הנחת להם לשוט בין גלייך. הערצת אותם על יופיים, על הצורה
שהחליקו עוגניהם על פנייך. על העוצמה שבירכתיים שלהם.
ואני, אני הנחתי משוטיי, כי לא יכולתי לחתור כנגדם. נשארתי על
חוף מבטחים וחיכיתי. הסתכלתי בך רוקדת עם אותן ספינות. מחייכת
אליהם, זורמת איתם, עד שהגיעו אל ליבך. ושם עוררו סערות. ואת
לחמת בהם כל כך, עד שלבסוף, כשארכו הימים, הן טבעו.
ואני אספתי חפציי, לקחתי משוטיי, ושוב אני במסע אליך. בספינה
צנועה, כשרק אני חותר. לא הרבה, אבל בדרך אליך.

ואת ודאי עדין שואלת למה אני שט אליך כל הזמן? למה אני לא
עוצר?
ועל כך יש לי שתי סיבות.
האחת - יופייך.
אני מכיר את יופייך, יותר מכל איש לפני. מעבר לגלייך המרשימים,
והקצף העדין של פנייך, והכחול העמוק שבעורך, והעוצמה הנוטפת
מעינייך.
מעבר לכך. זה רק בגלל שאני מכיר את העצב המקשט את חיוכך. טעם
המרירות שבמימייך. טיפת הרחש שאת מוסיפה לכל סוף משפט, מעיין
כאב שלא עוזב גם דרך הצחוק הפרוע ביותר. ואני הוקסמתי מכך.
כי את לפני כראי וכחלון ואני רואה דרכך אותי. ואת כה פשוטה
אלי. שאיני יכול שלא להתאהב בך בכל לחישה מחדש.

וסיבה שניה היא כי טבעתי בך.
כל גופי כבר שקע בין גליך ומעולם לא ניצלתי.
ואיני רוצה להינצל.
טוב לי לטבוע בך.
לעולם.

עמוק עמוק בתוך גלייך.