לא יודעת מה אני רוצה
לא טוב לי
רוצה לברוח ולא יודעת לאן
מרגישה חסרת אונים
מרגישה לבד...
כואב לי, לעזאזל כואב לי כל כך...
יודעת שמשהו מציק לי אבל לא מוצאת במה מדובר...
נעלם לו החיוך כבה האור שבעיניי....
החושך ירד עלי פתאום, עצבות צורמת...
ודמעות יורדות מעיניי ואינני יודעת מדוע ולמה...
מחפשת סיבה, אבל לא מוצאת...
הבדידות, הבדידות היא שהורגת אותי מבפנים
אז זהו שאני לא לבד, אתם איתי, כולכם...
ובתוך כל הרעש הזה, בתוך סערת הרגשות שמתרוצצת בגופי
בכל כל זה אני מרגישה שאני לבד.
כי אין מי שיחבק, אין מי שיוכל לעודד, לתת תקווה...
לאהוב!!!!!!!!
הימים הופכים להם ללילות חסרי קץ, הבדידות הורגת.
עיניי נעצמות להן ולא רוצות להפתח, רוצה לישון, לא יכולה
הרעש כל כך חזק בפנים מתחוללת לה רוח סערה, קורעת את נפשי
למליוני חתיכות...
שורפת מבפנים ואני צועקת!!!!
אבל אף אחד לא שומע, לאף אחד לא אכפת, אני כבר זאת לא אני...
מסרבת להאמין מחפשת תשובות לשאלות שלא נשאלו מחפשת שאלות
שאליהן עוד לא ענו
ובתוך כל הרעש, בתוך כל ההמולה יש לה נפש יתומה בגוף של אישה
בודדה
נפש כואבת בלי מעצורים רק האנשים אותה עוצרים.
ואותה נפש צועקת לעזרה, מחפשת חום ואהבה אבל הגוף עוצר, מחלק
הוראות לאן קיץ
מונע בעדה לעשות מה שברצונה, לא מתחבר, מתנתק, כואב, צועק!
ומחכה לרגע שהחיוך יחזור, האור יאיר את עיניה והאושר יחזור
לחייה...
והתקווה, התקווה עוד נשארה לה בתוך כל ההמולה נאבקת שלא לאבדה
ומחכה...