התעוררתי בבוקר, כמו בכל הבקרים.
על יד הכף, המזלג, וכל החברים.
יצאתי לטייל, בין הכלים.
ועשיתי עצירה, בין החלב לדגנים.
קראתי לכפית, חברתי הטובה
וקפצנו השיר אל תוך הקערה.
שמענו את אדוננו, קרב ובא
בדרכו לארוחת הבוקר הבאה.
אני כבר מוכן, הכפית בכוננות,
האדון למטבח נכנס, איזו התרגשות.
הוא תפס בי ביד ימינו,
חתך ואסף, וישר  אל גרונו.
איך אני שמח, להיות סכין של המטבח,
כשיש כל מיני סוגים וחומרים כמו הפח,
אני טהור ומשויף, כה יפה ואמיתי
איך אני שמח, להיות סכין, אני.