לא חושד ולא במעט
אך פתאום מרגיש את הלב נשרט.
העיניים בחוזקה נאטמות
כאיל אינני פגיע
עכשיו לא שומע לא רואה ולא מרגיש,
אך זה הלב שקטן מרב כאבים
הגוף כולו מתקפל
לאט לאט צונח ונופל.
חתיכות מתנפצות לרסיסים
הרוח אותם לוקחת והם מתפזרים
הגוף מחפש נשמה אחרת שתתאים.
חיים מבחוץ, מתים מבפנים
נושאים עיניים לעולמות אחרים
שם הכל שחור אך כלום לא מפריע
כי אתה כבר הרוס ולחיים אין מניע
אז אתה נופל וקם, נעלם מן העולם
והם מסרבים לראות בך כלא כ"כ מושלם
לא רוצה לשנות או להשתנות יותר רע כבר לא יכול להיות
אז כבר לא איכפת לך, והם כועסים
מה פתאום עמודי התווך פשוט קורסים ונופלים?!
אתה מת שוב לחיות, אבל חי בשביל למות
זה קונפליקט פנימי שאוכל את הלב בשלמות.
בלילות - חלומות בימים - סיוטים.
כדור אש נכנס ואתה נשרף מבפנים.
צועק וצורח, עולה בלהבות.
אך הם מתעלמים מהריחות הטריים של הגופות.
איך זה כבר לא משנה את מותך הם לא מבכים
ילד, רק נכנסת עכשיו לסטטיסטיקת המתים.
ליד הקבר הטרי הם עומדים,
אבל איש לא חושד ולא במעט
איך איש לא מרגיש את הלב נשרט? |