שוב באותו בוקר סגרירי נשבה רוח קרירה,בזמן האחרון הבקרים הם
כאלה.אני אפילו לא בטוחה שחורף למרות שלפעמים גם מתענן ויורד
גשם.סערות כאלה שמתרחשות לי בלב,מתחת לאותם עננים אפורים
שמכבידים לי על הנפש.אני פורשת את היידים ומנסה למצוא את הכוח
שייתן לי לעוף,לרחף,לבאוח מאותן בעיות מעיקות שגורמות לי לרצות
למות.עננים כבדים באפור כהה מתאספים מסביב לפתחים בגופי
וסותמים סיכויים אחרונים לחדירת קרני שמש.אין חמימות
באופק,וככל שמסתכלים לעומק גופי מגלים חלל ואקום שהופך שחור
ושחור.בתקווה לסיכוי אחרון לאור מתחילות לטפטף טיפות של
אושר,נופולת עלי,נוחתות,מרטיבות ומטהרות את הכאב.אני נופלת
בחיוך לתוך בריכת הטיפות הזוהרות באפלוליות שסביבי.כמה טוב,שוב
אותך טיפות של אושר שוטפות את עולמי הנחרב.אהבה.