כאשר העלטה יורדת, והחושך גואה,
הדימיון הופך למציאות,
וגרגירי החול נפסקים.
בשבילי, הלילה הוא הגן עדן,
לעומת יום הגיהנום.
בלילה, עף אני על כנפי הינשוף,
ורוקד עם השועלים,
אך ביום, אני ציפור עם כנפיים קצוצות,
מעין שועל, אשר נתפס בטרף.
מדוע הלילה קוסם לי במקום שעות האור ?
מדוע איני יכול לעוף עם ציפוריו היום ?
היום לועג וקולס,
בעוד הלילה, כמי ישועה, מן האדמה.
בלילה, נהפך אני לאדם שונה,
כל עוד גרגרי החול נפסקים.
אך, כמו בלכלוכית,
עם שעת השתים עשרה,
חוזר אני להיות הדלעת.
מהיום הכואב והפוגע,
אין לי מנוס,
אך יכול אני להתגונן בפניו,
כל עוד מגיע הלילה,
וכל עוד גרגירי החול יפסקו.