|
במעיל הכבד של ימי נדודיי
כיסיתי פניך
לשכוח,
לשכוח.
כנפיים צימחתי
ולפתע
האור מסנוור את עיני
מזכיר לי ימים אבודים.
לבוא
אל חצרות בתים אחרים
בימי קיץ חמימים
לשטוח בדי משי
אוריריים
ונפש שסועה למנוחה.
לפאר תלתלים
מתוך פני צלקת
שלא נראו.
חלומות הגביהו שוב,
רוחצת בם
מול
שפעת אוצרות זהב השמש,
כמתנת חסד. |
|
|
כשאני אהיה רופא
חשוב, אומר תמיד
איך נתנו לי
הזדמנות בבמה
חדשה לפרסם את
היצירות שלי.
אזכר בעונג כיצד
חיבק אותי
הציבור בהתעלמות
מוחלטת.
כיצד בועז התעכב
בפרסום היצירות
הפוסטמודרניסטיות
שלי.
אז לא כולם
יכולים להיות
סופרים.
אבל תעשו לעצמכם
טובה, אל
תתאשפזו בארץ.
פרנקנשטיין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.