ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה
ואני בחלומי בכלל נזכרתי בך.
זיכרון מודחק עולה וצף בלית ברירה:
סמטאות העיר ורשה עוטפות אותך.
שם ראיתיך לראשונה צוחקת עיניים
שם נשקתיך באוטובוס חשוך-שמים.

היום בו ירו בראש הממשלה
חלף כבר לפני תשע שנים.
וביום הזיכרון ליום ההוא הנפשע
עזבת אותי - לפני תשעה חודשים.
אז אמרת לי: "די, איני נשארת",
אז נשקתיך על ספסל שבור משענת.

אך אחר, הופיעה אחרת בעודי נם
ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הפציע.
ראיתי הורים שרים תקווה על קבר בנם
ואני זוכר הכל, אבל הולך קדימה.