התכוונתי לכתוב שיש עוד תקוה, אבל נזכרתי
נזכרתי,
שלרגע אחד החזקתי את משמעות החיים בידיי,
ומיד לאחר מכן, איבדתיו.
עכשיו שוב הינני נוד חסר כל,
בלי תרמיל,
בלי מקל להשען על,
מחטט באשפתות החיים,
ומחפש פירור נחמה.
אני תוהה,
אם יש עוד כח,
לבכות על העיוורים, על הטיפשים,
על השונאים, על הכסילים,
או אם להשתמש בשארית דמעותיי,
על האוהבים שנעלמים,
ועל החכמים ששוכחים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.