ביום שבת קרה לי משהו מוזר, דיברתי עם אח שלי הגדול, שנמצא
בצבא קבע ויש לו שני ילדים (בן שנתיים ובת ארבעה חודשים). הבן
שלו הכניס קנה של אקדח צעצוע (כזה מתקופת הפירטים, כמו במשחק
pirates של סיד מאיירס) לפה, נורא נבהלתי (בעיקר כי כבר נכחתי
פעם במקרה של נסיון התאבדות) וישר אמרתי לו: "רונן, זה לא
מפחיד שעודד מכניס קנה של אקדח לפה? זה לא עושה כל מיני
אסוציאציות מוזרות בראש?"
הוא אמר שלא ממש, אבל אחרי כמה דקות לקח את עודד ואמר לו
"עודד, יש חוקים, כשמחזיקים אקדח זה או למעלה לאויר, או לכיוון
האויב שרוצים לירות בו".
אחר כך הוא נזכר שהוא היה פעם מפקד של חייל שהתאבד בבסיס באמצע
שמירה.

אחרי כמה דקות, התחילו לעלות לי פחדים ופנטזיות מוזרות בהן אני
רונן, שחוזר מהעבודה בערב, ומוצא את הבן שלי, עודד, משחק ב-M16
המקוצר שלי, ומתעסק עם המחסנית. בהתחלה היססתי, אבל אז שאלתי
אותו.
"רונן, היה לך פעם פחד שתחזור הביתה ותראה את הבן שלך משחק
ברובה שלך?"

אחרי עשר דקות התחלתי לראות פלאשבקים כאילו מתוך סרט, אני פותח
את הדלת, רואה את רונן מכוון את הרובה לראש שלו, צוחק צחוק כזה
עם הד כמו בסרטים, ואז יורה לעצמו בראש, וכל המוח נשפך וכל הדם
משפריץ על הוילונות ועל התקרה.

את זה כבר פחדתי להגיד לו, בקושי היה לי האומץ לדמיין את זה.
אבל מה שלא עוזב אותי זה השאלה למה לעזאזל דמיינתי את זה? אני
לא נורמלי? מה גורם לי להרשות לעצמי לדמיין דבר כזה? מאיפה יש
לי החוצפה?