כרמית גולדשטיין / ולעיתים |
ולעיתים את חולפת בחלומי
רוקדת רועשת ומלאת חיים
ולעיתים הזמן שחלף סובב בשנית
ולרגע קט את שבה לעולם - בחלומי
ולעיתים ריח מוכר עולה באפי
נשבעתי ביתי שמך תירש
ולעיתים בלילות לבנים
את שוב צוחקת, לא עוד דממה
ולעיתים כמעט תמיד
אזיל שוב ושוב דמעה
הגעגועים קורעים אותי
הופכים אותי לאשה
איפה את יקירה והאם את שומעת עודני בוכה?
ולעיתים את מהלכת בעולמי
הזמן עומד מלכת ואת שוב איתי
אוחזת בידי, החברה הכי טובה שלי
מוקדש לזכרה של
טל שמיר ז"ל
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|